אמנות ודיגיטל

מאז ומתמיד היינו רגילים לסטודיו.

אנחנו, אני מתכוונת לאמנים ליוצרים ולעוסקים במלאכת היצירה. 

אמן מלמד ועובד, עם שוליה או עם קולגות

מתאספים יחד, נוגעים בצבע, מייצרים סקיצות

מדברים. יוצרים. אין ספק שיש משהו בחומר וחברות היוצרים יצירה חדשה.

מהפך הדיגיטל באמנות

אלא שהתפתחות הטכנולוגיה לא פסחה על עשיה אמנותית

יש שיראו זאת בשלילה: לקחו לנו את הידיים ואת המגע ה”אנושי”

ויש היראו דווקא לחיוב:

נוצרו עוד מדיות חדשות ואמצעי הבעה שלא היו מוכרים עד כה.

שתי אמניות בסטודיו לציור, ציור משנת 1879

מעט סקירה על אמנות ודיגיטל 

אמנות במהותה זורמת, סובבת ועוטפת את התרבות בהוויתה. תרבות החיים נשקפת מן העשיה האמנותית וכן להפיך 

תשקיף זה, כמו גם תמורות נוספות, היווה כר נרחב לאמנים בשנות ה-60 לעסוק במדיה ממוחשבת. לנסות, להתנסות לטעום לחוות ואף לבקר את העשיה הטכנולוגית ולאמצה במידה מסוימת לעשיה אישית אמנותית, עצמאית.

אחד האמנים הבולטים היה דזמונד פול הנרי 

האמן שחי בבריטניה וניסה לחבר בין העולמות

המחשב ש”יצר” הוא כעין עט דיגיטלי ללא מסך כמובן עדיין עם צבע “אמיתי” אבל ה”אחראי” על הציור ההמתפשט הוא ה”מחשב”

דזמונד פול הנרי עם מכונת ציור 1.jpg

בתמונה הנרי עם אחת ממכונות הציור מבוססות 1962 מתוך: http://www.desmondhenry.com/

כמובן שלא ניתן היה לאחסן מידע או לתכנן את היצירה. האמן וכן אמנים נוספים ששיכללו את ה”מכונות הציוריות” של אותם השנים, עדיין האמינו בהדפס אישי והמכונה טיילה על הנייר בצורה כזו שאפשרה לאמנים תחושות מיוחדות ומקוריות ובכל עבודה נוצר כעין “ציור” ייחודי אחר.

“אמנות לא יכולה לדחות טכנולוגיה ולא מדע יותר מכפי שהיא יכולה עצמה”. (דייוויס 1973, הקדמה)

כמובן שעם התפתחות הטכנולוגיה ניסו האמנים ואף הצליחו לייצר עבורם סביבת עבודה בהתאמה לכלים החדשים.

עד שניתן לראות עשיה אקטיבית צומחת ומרתקת ללא מגע יד

נדלג בשנים עד לשנות ה70 בו הומצאו השבבים ומכונות השרטוט עברו לטרנפורמציה ממוחשבת.

ועד ימינו אנו של, תוכנות מידול ופיסול מורכבות ומתוחכמות, עד שנוצר גם בנו האמנים, טשטוש בין יצירה האישית או טכנולוגית

כאמנים ויוצרים ניתן להבין שהתרשמות מטכניקות היא מוגבלת ומגבילה. זאת אומרת הכלי הוא כלי בסופו של יום אם  הוא: מצלמה, עט דיגיטלי או עפרון של ממש.

 והעיקר זה מה אתה יוצר עם זה.

ומה באמת עובר לך בראש. מה המסר? 

מהי היצירה או הביטוי החזותי אותו מצליח האמן להעביר.

כך או כך, הדילמה והמתח בין הטכנולוגיה- היד וכלי העבודה הפיזיים נשארת על עומדה.

יהיה מעניין באתר שכזה, לפתוח שיח על למידה בדרך הדיגיטל שזו שלב נוסף בהתפתחות המואצת ובקשר המרתק בין אמן לטכנולוגיה.

על למידה בדרך הדיגיטל ניתן לפרוש יריעה חדשה ועל זה במאמר הבא.

המאמר מאת: מיכל רוזנר 
מעצבת מוצר, עוסקת בחינוך לאמנות ומנכלית עמותה יוצרים סביבה עמותה המקדמת אמנות ונשים יוצרות בקהילה החרדית.

מאז ומתמיד היינו רגילים לסטודיו.

אנחנו, אני מתכוונת לאמנים ליוצרים ולעוסקים במלאכת היצירה. 

אמן מלמד ועובד, עם שוליה או עם קולגות

מתאספים יחד, נוגעים בצבע, מייצרים סקיצות

מדברים. יוצרים. אין ספק שיש משהו בחומר וחברות היוצרים יצירה חדשה.

מהפך הדיגיטל באמנות

אלא שהתפתחות הטכנולוגיה לא פסחה על עשיה אמנותית

יש שיראו זאת בשלילה: לקחו לנו את הידיים ואת המגע ה”אנושי”

ויש היראו דווקא לחיוב:

נוצרו עוד מדיות חדשות ואמצעי הבעה שלא היו מוכרים עד כה.

שתי אמניות בסטודיו לציור, ציור משנת 1879

מעט סקירה על אמנות ודיגיטל 

אמנות במהותה זורמת, סובבת ועוטפת את התרבות בהוויתה. תרבות החיים נשקפת מן העשיה האמנותית וכן להפיך 

תשקיף זה, כמו גם תמורות נוספות, היווה כר נרחב לאמנים בשנות ה-60 לעסוק במדיה ממוחשבת. לנסות, להתנסות לטעום לחוות ואף לבקר את העשיה הטכנולוגית ולאמצה במידה מסוימת לעשיה אישית אמנותית, עצמאית.

אחד האמנים הבולטים היה דזמונד פול הנרי 

האמן שחי בבריטניה וניסה לחבר בין העולמות


המחשב ש”יצר” הוא כעין עט דיגיטלי ללא מסך כמובן עדיין עם צבע “אמיתי” אבל ה”אחראי” על הציור ההמתפשט הוא ה”מחשב”

דזמונד פול הנרי עם מכונת ציור 1.jpg

בתמונה הנרי עם אחת ממכונות הציור מבוססות 1962 מתוך: http://www.desmondhenry.com/

כמובן שלא ניתן היה לאחסן מידע או לתכנן את היצירה. האמן וכן אמנים נוספים ששיכללו את ה”מכונות הציוריות” של אותם השנים, עדיין האמינו בהדפס אישי והמכונה טיילה על הייר בצורה כזו שאיפשרה לאמנים תחושות מיוחדות ומקוריות ובכל עבודה נוצר כעין “ציור” ייחודי אחר.

“אמנות לא יכולה לדחות טכנולוגיה ולא מדע יותר מכפי שהיא יכולה עצמה”. (דייוויס 1973, הקדמה)

כמובן שעם התפתחות הטכנולוגיה ניסו האמנים ואף הצליחו לייצר עבורם סביבת עבודה בהתאמה לכלים החדשים.

עד שניתן לראות עשיה אקטיבית צומחת ומרתקת ללא מגע יד

נדלג בשנים עד לשנות ה70 בו הומצאו השבבים ומכונות השרטוט עברו לטרנפורמציה ממוחשבת.

ועד ימינו אנו תוכנות מידול ופיסול מורכבות ומתוחכמות עד שנוצר גם בנו האמנים, טשטוש בין יצירה האישית או טכנולוגית

כאמנים ויוצרים ניתן להבין שהתרשמות מטכניקות היא מוגבלת ומגבילה. זאת אומרת הכלי הוא כלי בסופו של יום אם  הוא: מצלמה, עט דיגיטלי או עפרון של ממש. והעיקר זה מה אתה יוצר עם זה.

ומה באמת עובר לך בראש. מה המסר? מהי היצירה או הביטוי החזותי אותו מצליח האמן להעביר.

כך או כך, הדילמה והמתח בין הטכנולוגיה- היד וכלי העבודה הפיזיים נשארת על עומדה.

יהיה מעניין באתר שכזה לפתוח שיח על למידה בדרך הדיגיטל שזו שלב נוסף בהתפתחות המואצת ובקשר המרתק בין אמן לטכנולוגיה.

על למידה בדרך הדיגיטל ניתן לפרוש יריעה חדשה ועל זה במאמר הבא.

המאמר מאת: מיכל רוזנר 
מעצבת מוצר, עוסקת בחינוך לאמנות ומנכלית עמותה יוצרים סביבה עמותה המקדמת אמנות ונשים יוצרות בקהילה החרדית.

פוסטים נוספים